היות והאידיאולוגים של המשטר הקומוניסטי בהונגריה של שנות החמישים, העריכו שאין במגלי הארצות שום סכנה לדוקטרינה הקומוניסטית, התמזל מזלי, וביוגרפיות של אמונדסן, מגלן, ואסקו דה- גמא ואחרים, היו בהישג יד וקראתים בחריצות האופיינית שלי, שכבר בעת זו נפלה לאין ערוך משל אחי הצעיר, שבגיל יחסית מוקדם, השכיל להיאחז, (ולהגשים), חלומות הרבה יותר ריאליים ממני.
בשלב כלשהו במסע הכפייתי משו בתולדות מגלי יבשות וארצות גיליתי, שבכל אחד מהם, שאני לומד ומשנן את קורותיו ברצינות גדולה שאינה אופיינת לי, אני בעצם סוגר לעצמי אופציה, שכן אם אמונדסן הגיע לקוטב הדרומי ב - 14/12/1911, לי כבר אין מה לחפש שם.
בד בבד לגילוי המאכזב הזה שלי, פצחו ההונגרים במרד כושל בסובייטים, ודבר הוביל לדבר, ובעיקר עקב ריבוי המעשים האנטישמיים שהתלוו כהרגלם לאביב הקצר של הפטריוטיות ההונגרית הדסטרוקטיבית, (נטפל בה בהמשך, אני מבטיח), החליטו הורי בניגוד לכל הגיון בפרספקטיבה היסטורית, ליטול את ילדיהם, שזה אני ואחי, וחרב הוסארית* מעוקלת, להצטרף לתושביה הלחוצים משו של הלבנטין, שעד עת זו הכרתי בעיקר מסיפורי אלף לילה ולילה. (אגב, בשלב ההיכרות הקמאי הזה עם מולדתי השנייה, עדיין לא היו לי שום טענות אליה, שכן, אפילו כילד, אהבתי את הקונספט של ישיבה מול מספרת כוסית שגם רוקדת לפעמים, במשך אלף לילה ולילה ברצף, למרות שבעת זו עדיין לא ייחסתי שום חשיבות לפן הבלתי סימפטי בסיפור, של האיום המתמשך על חייה של המספרת.
אולם 39 שנות נישואים לאותה אישה, נכון להיום, גרמו ללא ספק לשינוי מהותי בגישה שלי לאירועי הסיפור הזה, ואני די מקנא לכוחו של הכליף, שלא רק מקשיב ומסתכל, (ואולי עוד משו), אלא גם אוחז בחייה).
עקב שיחת סרק עם מי מצוות האוניה המאוד עלובה ורעועה שנשא את השם המקורי, "ארצה", שהשיטה את משפחתי בת חמש הנפשות, (שכן, היית שם גם סבתא), לכיוונה של חיפה, החלטתי שעתידי עם בית הספר לקציני ים בעכו, (בנו של איש הצוות למד שם), אם כבר לא מגלה ארצות, אז לפחות אקשור את עתידי לים, שנראה לי בעת זו, משהו יותר אטרקטיבי מחיים אפורים ונטולי הרפתקאות על היבשה, או ליתר דיוק בהרי נצרת, בקיבוץ שהפך בינתיים לפרבר של יפיע.
האירועים האלה של צעדי הראשונים במדינה הקדושה שלנו, וזה אולי המאפיין הכי גרוע בפיסת המדבר העתידית הזאת, לחופיה המזרחיים של הים התיכון, שבמקום להסתפק בקדושה אחת חד ממדית ומרוכזת, או מקסימום בשתיים שהיו מתקיימות איכשהו זה לצד זה, היא החליטה להתקדש לשלושת הדתות המונותיאיסטיות, ובכך היא הפכה לגיהינום לשניים וקוץ בתחת לשלישית.
שרשרת האירועים השבלונית הזאת, של העלייה לארץ, לרבות השיחה הסתמית עם איש צוות "ארצה", חרצו את עתידי בצורה בלתי הגיונית לגמרי, שכן מכאן ואילך, כמעט בכל מה שעשיתי בחיי, הקפדתי לבחור באופציה הבלתי מתבקשת.
אז אולי זה היה בגלל שכל המבוגרים שקשרו את גורלי בגורלם, שכן בעת זו, העת החשובה העצם, זה ממש לא בידינו, החליטו כאילו בקנוניה מתוכננת לגמרי, להתעלם לחלוטין משאיפותיי שלי, גם אם אלה התרכזו בבסיסם, ברצון תמוה למדי להפוך לימאי, בעיקר בגלל סיבה זניחה למדי, שאותה גיליתי הרבה יותר מאוחר, שאני שונא את הים ואני מפחד מן המים.
אז אחרי שצד שלישי, הורי והנהלת הקיבוץ במקרה זה, הצילו את חיי למורת רוחי בפעם הראשונה, אתמול בשיחה עם חברי הגוי האנגלי, אגב, לעת זו , החבר הכי חבר שיש לי, גיליתי, שחיי היו תלויים על בלימה בעוד שני מקרים לפחות, בהם מקריות צרופה וקופסת סרדינים צהלית חסו עלי וגרמו לכך שאני יכול לדאלג (לעשות דיאלוג), איתכם, דרך המקלדת.
גם אם זה לא ברור מה אני עושה בפוסט הזה בעצם, וכי למה שזה יהיה ברור, להיות ברור לא כתוב בשום מקום שנקרא "חובותיו של בלוגר", שהוא סוג של מניפסט, שלא נכתב עדיין, אבל הוא בהחלט נמצא אצלי על הכוונת, הרי זה לגמרי ברור שמדובר בסוג של חשבון נפש, שאותו עושים אם אתה דוס ביום כיפור, אם אתה קתולי בבוטקה של הכומר, ואם אתה מוסלמי, אתה לגמרי פטור מזה, ואולי זו הסיבה שהקולגות המוסלמיים שלנו התחרפנו לגמרי, והחליטו לעשות מעשה שמשון, (אתם רואים, גם את הצרה הזאת אנחנו היהודים המצאנו), ולפוצץ את העולם של כולנו, למען ישות מסובכת משו, שאולי בכלל לא קיימת.
אני כותב בבלוג הזה מתחילת אוגוסט.
הפוסטים הראשונים שלי עסקו בקורותיו של עבריין, רוצח לעת מצוא, כזה שרואה את החדשות מן הצד האקטיבי. בחרתי בדמותו, כי האופציה המתבקשת הייתה לכתוב בזהותי שלי, של קצין משטרה שהקדיש את ימיו הטובים במלחמה בערסאלים, אבל כמו שכתבתי מקודם, כל חיי הקפדתי לא לבחור באופציה המתבקשת, וכך פעלתי גם במקרה זה.
כך נולד ערסאל, זה שאוהב לפוגג אנשים, אבל מקפיד לעשות זאת בנימוס וחביבות שאינם אופייניים לי, שכל חלומו לפגוש באבי נמני ולגלגל איתו שיחה על משנתו של אריסטו נניח.
אבל למרבי הפלא, דווקא בדמותי זו, היה לי קל לדבר ללא כעס, ולהסתפק רק בסרקזם.
לאט לאט התחברתי לערסאל, שתחילה נזקק לאבא של ז'קו, הפילוסוף של השכונה, כדי להגיד דברים שהיו מעל הבנתו של אותו ערס שהוא גם אל, בעיני עצמו כמובן, אבל בדיעבד מסתבר שגם בעיני הסביבה הרוחשת שלנו, וזה היה הרבה לפני שהמלכנו עלינו את בובליל, ועיתוננו מלאו עם הגיגיו של הקונספט הווירטואלי הזה מבית היוצר של מלכי הרייטינג, שסחטו אותו עד טיפת האנושיות האחרונה שהייתה בו, ואז הפקירו אותו למזבלה הגדלה והמתרחבת של קורבנות התקשורת הישראלית, שעד לעת זו כללו בעיקר אנשים עם תוכן, אבל מעת בובליל ואילך, לא נפקד משם מקומם של החלולים והרדודים גם כן.
בכל הפוסטים שכתבתי הקפדתי על מינימום מעורבות אישית. השתדלתי להתייחס לאמירות ומעשים שהיו לנחלת הכלל דרך כלי התקשורת, ולהימנע משימוש בעובדות לכאורה, למעט אלה שראיתי בעיני, דרך הטלוויזיה, או בחיי היום יום.
על המלחמה, זו שלא נגמרה עדיין, התחלתי לכתוב שלושה שבועות לפני שמנהגנו הדגולים הכריזו עליה.
התראתי בפני כל מי שמעוניין לשמוע, על חוסר הנחיצות, וחוסר התוחלת שבה.
כן מן הבחינה ההיסטורית גלובלית, וכן מן הבחינה האקטואלית, של לחימה באויב בלתי מוגדר, בלתי אנושי, שאין לו שום הערכה כלפי ערכיה הבסיסיים של התרבות המערבית, כגון צדק, דבקות באמת, חיי אדם, חירויות הפרט, חופש דעה, כבוד לזולת וכל הבולשיט הזה שעליהם גדלתי.
מעולם לא הבאתי שום סימפטיה כלפי תנועת החמאס, פעילי החמאס, ואף תומכיה.
אם זאת, אינני פציפיסט, שכן בעיני יש מצבים שבהם על בני אדם, ועל לאומים לנקוט בפעולות מלחמה כאשר חייהם בסכנה.
אבל לכל המלחמות האחרונות שיצאנו, מ - 1973 ואילך, יצאנו לא כדי להגן על חיינו אלא כדי להגן על הכיבושים שלנו.
אני חושב שחמאס הוא אסון לאנושות בכלל ובפרט לחברה הפלסטינית.
אני חושב שהטרור יהפוך את החיים על פני הגלובוס לתופת.
אבל לצד החמס, נולדות כל הזמן הזדמנויות חדשות, שכן החיים דינמיים והרבה יותר מורכבים ממה שפוליטיקאים והגרופיס העיוורים שלהם מסוגלים להכיל ביכולות האינטלקטואליות המוגבלות שהביאו איתם לשדה המשחקים פוליטי, שהופקעו מימי פריחתה של הדמוקרטיה באתונה של פריקלס, לרשותם של אנשים בינוניים ולמטה מזה.
וכך הצעה לשלום כולל בין ישראל לבין כל מדינות ערב, כלל לא נידונה על ידי שום גורם רציני או על שום במה ציבורית בישראל, לרבות הבמה הכי אקטואלית שיש, של הדיון הציבורי לקראת הבחירות בעוד מספר ימים.
ההצעה הסעודית, שיכולה להביא קץ לסכסוך הדמים הזה, לא נאספת על ידי שום ציבור או גוף פוליטי, ומתפוגגת בקלילות בלתי אלגנטית, כאילו אלה שהעלו אותה, הסעודים, הפליצו , אבל נפיחתם אמנם נשמעה ברבים, אפילו לא הסריחה, כך שאין צורך אפילו להזכירה, שכן האובך הלובי כבר מזמן העיף את ניחוחו החלוש מזרחה.
וזה נכון גם לגבי השמאל, שמרוב רוחניות וצדקנות, מתרכז ושוקע בעצמו ויקרוס אל תוך עצמו כמו כוכב שנפח את נשמתו והופך לחור שחור שיבלע לתוכו את כל מה שהיה בקרבתו.
וכך נסגר המעגל מבחינתי לפחות.
הורי טלטלו אותי, ממדינה משוקצת אחת, שגדולתה ההיסטורית מתמצאת בכך, שלכל אורך ההיסטוריה, כאשר היא הצטרפה למלחמה, מרוב שזה ממש לא היה המומחיות שלה, הצד שבחרה להיות בו, הפסיד את המלחמה, למדינה משוקצת שנייה, שבוחרת בימים אלה לחיות על החרב לבדו, כי מרוב ניסיונה במלחמות זה מצא חן בעיני אזרחיה, שהפכו את המלחמה ליעודם באמתלה של כורך קיומי בראיה מעווטת של המציאות, שמקורה בפחד מצד אחד, (של הסמאל), ומשיחיות הזויה, (של הימין), וזאת למרות שהאופציה המתבקשת, של חיים שלבים תוך השתלבות הרמונית בסביבתה המזרח תיכונית, שרוצה ברובה להפסיק לגעוש, הונח לפתחה בעת האחרונה על דעת כל המדיונות המעורבות בסכסוך, והיחידים שמסרבים לה, הם אנחנו וידידינו החמאס בעזה.
אבל איך אני, שבאופן אישי כל חיי הקפדתי לבחור באופציה השנייה, הבלתי מתבקשת, יכול להטיף מוסר למדינה שלמה, שרשאית כאמור, בדיוק כמו החמאס, לאבד את עצמה לדעת.
נ.ב. - ואם תשאלו מה גורם לי להיות כל כך אופטימי, אגלה לכם, אחרי שתעיינו בדעותיו החביבות ודרך התנהלותו של אחד בעל בלוג בבלוגיה הזאת, המתכנה AK, שחי על חשבוננו בניו יורק, ומטיף לנו משם, כיצד לנהל את חיינו. עולמו של האיש הזה, ככל הנראה עולמם של לא מעט בינינו, הוא בדיק כמו עולמו של חמאסניק. וכאשר בשני הצדדים ישלטו אנשים כאלה, אני ממש, אבל ממש לא רוצה לקחת במשחק הדמים הזה חלק. (ראה תגובותיו בפוסט הקודם).
פינת האקטואליה:
שופטת עליונה דורנר: מוגבל יכול ללמוד בב"ס רגיל". (YNET היום)
מערכת הבלוג - לדורנר: ומה יעשו כל המוגבלים שכבר שם?
טורקיה לאובמה: "תגדיר מחדש מיהו טרוריסט" (YNET היום)
מ.ה. לטורקים- 1. האם לכלול בשינוי גם על לוחמי החופש הכורדים?
2. אנחנו מוכנים, בתנאי שתאזרחו את כל הנופשים הישראלים אצלכם במשך שנתיים הבאות, לנצח.
בכיר בחמאס: "לא מדברים על השמדת ישראל". (YNET היום)
מ.ה. - נכון, לא מדברים, עושים.
"אישום: חגג 15, וכפה מין אורלי על חברתו" (YNET היום).
מ.ה. - וואלה, הוא ילמד על עוד חור שיוכל לצרף לרפרטואר המיני שלו, אבל לצערו, את השיעור הזה הוא ילמד בהדגמה קצת כואבת.
"ספרד - בן אליעזר וחלוץ ייתבעו על חיסול שחאדה ב- 2002"
מ.ה. - אנחנו ממליצים להגיש תביעה נגד ראש ממשלת ספרד על גרוש אבותינו בשנת - 1492.
"סילבן שלום מחזיר את השוק לבחירות" (וואלה היום)
1. סילבן סוף סוף עושה משו.
2. המלפפונים בדוכן של אפללו עלו ב - 15%, לעומת מחירם אתמול. (זה לא שייך לכאן, אבל גם סילבן לא).
"כומר שמרני: תאי הגז נועדו לחיטוי ולא להרג" (NRG היום).
מ.ה. - 1 . הבשורה קצת באיחור לששת המיליונים.
2. ממליצים על חיטוי ביתו של הבישוף בציקלון B.
3 . הצרה הכי גדולה, שהכומר הזה שמרן, מה היינו עושים אם הוא היה ליברלי.
* הוסרים - חיל הפרשים בצבאות אירופה.
כותב, מבקר ומייחל.
